<h1>ראבי"ה סימן אלף ק"ז</h1>
<h2>דף קח:</h2>
שמעתי בשם רבינו שמואל ואחיו רבינו יעקב דבעינן תרי שישים, שיהא ברוטב ששים כנגד חתיכ(ו)ת הנבילה וששים חתיכות היתר כנגד (ס') חתיכת הנבילה כי נסחט ממנה בלעה ובכולה משערינן והוי רוטב נבילה ולא בטל ברוטב אלא בבשר דסלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו, כדאמרינן בפרק כל הבשר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור וחלב מותר ופרכינן כיון דא"ל איפשר לסוחטו אסור חלב נבילה ואוסר הכל משום מין במינו וכו', הכא נמי רוטב נבילה פליט. ורבינו יצחק בר' שמואל היה תמיה אדמשני עלה גדי אסרה תורה ולא חלב, לא יהא אלא מים בעלמא כיון שקיבלו טעם הרי היא נבילה ונהי דלא מצטרף לגדי לכזית ולהחשב כמוהו מכל מקום טעם בשר יש בו. והיה מתרץ נהי שהחלב נעשה נבילה לשער בכולו כאילו כולו אסור, מכל מקום לא נחשבנו חלב איסור להחשב אצל חלב שביורה מין במינו אלא יחשב גדי מאחר שנאסר על ידו ולהכי הוי לגבי חלב שביורה מין בשאינו מינו, וכן י"ל ברוטב הנפלט מהאי טעמא ששם בשר עליו שהוא נאסר מחמתו ובטל ושינויא דשני תלמוד עיקר. ועוד יש לתרץ דלא דמי אפילו לסברת המקשה, דחלב ממשו איסור כשבלעו וגם כשפלטו הילכך חלב בחלב מין במינו הוא, אבל חתיכה של נבילה שבלעה מרוטב היתר, המים הם היתר כשבלעם וכי פליט ליתיה לאיסורא בעיניה כדתרצינן בסוף מסכת ע"ז (ע"ו ע"א), ואע"ג דחלב נמי היתר הוא מיהו לגבי כל בשר איסור הוא אבל רוטב היתר הוא לגבי בשר כשר ולגבי נבילה נמי לא שנא. כך קבלתי מאבא מרי הלוי.
